קופסאות חלונות

כשטיילתי בשכונה שלי הבוקר, חלפתי על פני שורה של תיבות דואר, ופתאום חזרתי לילדותי בצ'ילה לפני יותר מ-60 שנה. יכולתי להרגיש את העור שלי מעקצץ מהתרגשות, נזכר איך אבא ז"ל מידי יום ראשון היה נותן לי מפתח קטן כדי לפתוח את תא הדואר שלנו. חיכיתי לזה כבר מהבוקר! הרגשתי כל כך בטוחה כשאבא נמצא לידי.

היום, הלא נודע מפחיד אותי. יש כל כך הרבה קופסאות קטנות בליבנו ש

אנחנו לא פותחים כי אנחנו מפחדים. לפעמים אפילו נותנים לנו מפתח כדי לפתוח אותו, ואנחנו אומרים, "לא עכשיו. אני לא מוכן."

האם אתה מודע לקופסאות האינסופיות שאתה מחזיק בשידת

המגירות שלך? בתוך לבך?

הם מעכבים את הקידום, הצמיחה והשמחה שלך. כשאתה אוהב את מי שאתה ומעריך את הפליאה שבך, זה הזמן הנכון לפתוח את הקופסה הקטנה ביותר, זו שמרגישה בטוחה, ולהתחיל את תהליך הריפוי שלך. מוזמנים